San Andrés הוא האי הגדול ביותר בקולומביה, והחלק המוזר ביותר במדינה. הוא שוכן בים הקריבי במרחק של כ-750 ק"מ מהיבשת הקולומביאנית, הרחק לכיוון ניקרגואה. אם תסתכלו על מפה, נראה שהוא שייך למרכז אמריקה. הוא שייך לקולומביה.
אנשים מכנים אותו "ים שבעת הצבעים". ממטוס נוחת, המים מציגים רצועות צבעוניות זו אחר זו, מירוק עמוק ועד תכלת בהיר, פרי עבודתן של שוניות האלמוגים שמתחת. זהו אי אלמוגים קטן, וניתן לנסוע לאורך כביש הטבעת היחיד שלו בפחות משעה.
ה-Raizal
התושבים המקומיים של San Andrés הם ה-Raizal. הם אפרו-קריביים ופרוטסטנטים, צאצאים של אפריקאים משועבדים ושל מתיישבים ג'מייקנים שהגיעו החל מהמאה ה-17. שפתם היא קריאולית מבוססת אנגלית, הקרובה לקריאולית המדוברת ב-Bluefields שבניקרגואה, Limón שבקוסטה ריקה, וב-Bocas del Toro ו-Colón שבפנמה. אותם אנשים ואותה שפה משתרעים לאורך כל החוף הזה.
במשך רוב ההיסטוריה של האי, ה-Raizal היוו את כלל האוכלוסייה. מאמצע המאה ה-20 עודדה ממשלת קולומביה דוברי ספרדית מהיבשת לעבור לשם. כיום, ה-Raizal מהווים כשליש מתוך כ-75,000 תושבים, וספרדית נשמעת כיום באותה מידה כמו אנגלית וקריאולית.
פיראטים ומעצמות
האי היה מוקד למאבקים מראשיתו. האנגלים והספרדים רצו בו שניהם במאה ה-17, והוא החליף ידיים יותר מפעם אחת. הוא הפך לבסיס פיראטים, שסבל מפשיטות של צוותים אנגלים וצרפתים, והפריבטיר המפורסם הנרי מורגן פעל במים אלו. ספרד החזיקה בו בסופו של דבר, ובשנת 1821 הוא עבר לידי קולומביה.
המאבק על הים
מכיוון שהאי שוכן קרוב כל כך לניקרגואה, שתי המדינות התווכחו זמן רב על הבעלות עליו. אמנה משנת 1928 העניקה את האיים לקולומביה. ניקרגואה ערערה על כך מאוחר יותר, והמקרה הגיע לבית הדין הבינלאומי לצדק. בשנת 2012 פסק בית הדין כי האיים הם קולומביאניים, אך הוא העביר חלק גדול מהים שמסביב לידי ניקרגואה. סוגיית היבשה יושבה. המים סביבו עדיין מהווים נקודת מחלוקת.
האי כיום
San Andrés הוא אי קריבי שקורה להיות קולומביאני. שומעים אנגלית, קריאולית וספרדית באותו רחוב. האוכל הוא קריבי: המנה המקומית היא rondón, תבשיל איטי של דגים וחלב קוקוס, אותה מנה שנמצאת לאורך החוף ב-Limón וב-Bocas del Toro. המוזיקה היא קליפסו, סוקה ורגאיי. כאי פטור ממכס, הוא מושך אליו קולומביאנים במטוסים מלאים, אך מתחת לאתרי הנופש, ה-Raizal הקריבי הוא עדיין הלב של המקום.